קטגוריה: הישארי מעודכנת

חדשות וידיעון התנועה

סלט ישראלי

כ-100 נשים ממרכז חוסן באופקים ומתנועת נשים עושות שלום התכנסו  לפני יום העצמאות בחצר היפה של לילי במושב בית הלוי למפגש מופלא, מרגש ופותח לבבות של שיח ישראלי חדש. על עצמאות, על משפחה, על קהילה, על מנהיגות, על כאב ושמחה – על החיים. את המפגש הנחו יהלומה זכות, מקימת מרכז חוסן באופקים ולילי ויסברגר מנשים עושות שלום. היה זה המפגש השלישי של סלט ישראלי שבכל פעם מתרחב ומזמן יחדיו עוד ועוד נשים.

מתוך דברים שנשאה יהלומה זכות במפגשים של סלט ישראלי – "סלט ישראלי" הינו הצורך של החברה לשיח ישראלי חדש. נשים מהפריפריה ומהמרכז מגבשות זהות ישראלית אישית וקהילתית. החיבור לנשים ממקומות אחרים בארץ פותח ערוצי תקשורת וחיבור מחוץ למסגרות הקיימות והמוכרת ובעיקר נותן השראה לחזון חדש ומשותף.

מפגש נשים עושות שלום ונשות אופקים

החזון הזה אינו נובע מתחום הידע, הנתונים האישיים, היוקרה האקדמית או המקצועית. החזון המשותף מגיע מלב פתוח, מהקשבה פנימית וחיצונית ומתחושות של האחר. ברגע שכל אחד ואחת מאתנו תבין שאין אמת אחת, שיש פסיפס של רקמה אנושית, פסיפס המורכב מאנשים שנראים אחרת, חושבים אחרת, גרים באזורים אחרים, נוכל ליצור, בשיח ובעבודה משותפת, ערכים קהילתיים ותקווה לדור הבא.

הקוטביות בחברה הישראלית מורכבת משיח "ישן", מבחירה של אנשים לתפוס עמדה, לבנות חומות ולהישאר מקובעים בעולם הצר והנוח. "סלט ישראלי" הוא בחירה שלנו ליצירת שיח ישראלי חדש. הקוטביות תהפוך לשונות מבורכת. ההבדלים בין מרכז לפריפריה, בין ימין ושמאל, בין דתיים לחילוניים, בין ערבים ויהודים לא ייעלמו אך היחסים יתקיימו ללא משוא פנים, ללא התנשאות של צדק ואמת אלא תוך יצירת הקשבה ישראלית שמצמיחה קרבה וסולידריות. כמו בסלט כל מרכיב שומר על הטעם, האיכות והיופי שלו אך יחד נוצר מרקם אנושי המחזק את החברה הישראלית בשגרה ומהווה בסיס לשיתוף פעולה בשעת חירום.

איך יוצרים מציאות חדשה, שיח ישראלי חדש?  לא ממקום של "החזק" או "החלש" או "המסכן", כי אם מעמדה לא שיפוטית של סקרנות ואמפטיה לאחר תוך כדי יצירת מופת של יחד.  ובכן, ראשית,  נפגשים מרכז ופריפריה, ואז, תוך כדי שיח מחבר ומעצים, מכירים את החזקות של כל אחד ואחת מהנוכחים, את הכאב המשותף ואת ההנאות ושמחת החיים.  בין מרכיבי השיח אנחנו מתרגלות גם מדיטציה משותפת של הקשבה פנימית וניקוי פנימי. המדיטציה מסייעת למצוא את המקום שלנו, להכיל את עצמנו, להקשיב פנימה בצורה מאוזנת ואז לצעוד בדרך לחירות אישית וקהילתית.

רבים יחפשו פתרונות לסכסוכים ולהוויה חדשה במחקרים ובידע הקיים. נכון, ידע מעשיר ומסיר בורות אך אינו מוסיף נועם לטבע האדם, אינו מסייע למוסס את החולשות האמתיות שלנו. חיבור קהילתי, חיזוק המשמעות האישית, העשרת העצמי וצמיחתו הם אלה שיפתחו חירות אישית, קבלת האחר והשונה, חמלה ושיח של אהבה.

סלט ישראלי2

כתושבות הדרום, חשבנו גם על התנהגות במצבי חירום. אנו מאמינות שההיכרות בין הנשים המערבבות את הסלט תיצור מחויבות לאירוח בשעת חירום, כך שנשים הגרות במרכז ובצפון יארחו את נשות הדרום בשעת חירום ולהיפך אם יהיה מצב חירום בטחוני בצפון או במרכז.

יום העצמאות הוא סמל לעצמאות אישית ורוחנית שלנו כפרטים, עצמאות להיות חופשיים, לשלוט בגורלנו בהווה וליצור עתיד נוח ותקווה לדור הבא. רק כשכל אחד מאתנו ירגיש עצמאי, נוכל ליצור קולקטיב של אומה עצמאית. השלום תלוי בנו. המלחמות, המשברים והייסורים מבטאים את הניגודיות שקיימת בינינו. אם נעשה שלום בתוכנו, אם נפתח את לבנו לשיח של אהבה, נוכל לזכות גם לעצמאות ולשלום בין קהילות ומדינות.

 

 

מלכה בלושטין – אישה עושה השלום

נולדתי כבת בכורה להורי יוסף וציונה אסא-קושמרו, ממקימי קיבוץ ניר-אליהו בשרון. כילדה ונערה קיבלתי מההורים ומהקיבוץ ערכים של קבלת האחר והשונה. אבי שעלה מרומניה דובר שש שפות ואמי שעלתה מתורכיה דיברה צרפתית, לדינו, תורכית ואנגלית. שניהם אמצו בשנות השישים מתנדבים מחו"ל ואת  ארגון ”כפרה“ מגרמניה. אמי שליבה נכמר אימצה גם בני גרעין ועולים חדשים בודדים שהגיעו לקיבוץ. כך ספגתי אוירה קוסמופוליטית על הדשא מתחת לעץ הסיגלון. גם אני תרמתי את חלקי כשהתנדבתי לפני הצבא לשנת שרות בגרעין עודד מעלות –תרשיחא. ב-1977 נישאתי ועברתי לקיבוץ שניר בעמק החולה והיום אני אם לשלושה ילדים יצירתיים ומיוחדים. שנים עסקתי בהקניית ידע לילדים בשניר ובקיבוצי הגליל העליון. בעקבות פיטורין הפכתי לעובדת עצמאית וכיום אני רוקחת ריבות מיוחדות במותג אדונית הטעמים ופתחתי גסטהאוס בשם מלכה גלילית.

056

בקיץ 2011 הצטרפתי למחאה בקרית-שמונה כצלמת ומתאמת לוגיסטיקה וקשר עם קיבוצי הגליל העליון. בעקבות מבצע צוק איתן ואירועי הגזענות וההסלמה בין יהודים לערבים הצטרפתי לתנועת נשים עושות שלום. החזקה שלי היא היכולת ליצור קשר, לחשוב מחוץ לקופסה ולתעד. כך הצטרפתי לעמידה בצמתים בצומת גומא, להקרנת הסרט על נשות ליבריה, לצעדת ירושלים ולצוות הגליל העליון בתכנון והפקת אירועים. לצד הפעילות בתנועה אני שותפה לפרויקטים נוספים כמו תנועת נוער טכנולוגית-“תנע” ומכינה קדם-צבאית ”נטעים“ לנוער עם הפרעות קשב וריכוז ולקויות למידה שתיפתח בספטמבר 2016. עכשיו אני מובילה את תכנית ”השבת אלונים לטבע“ יחד עם עופר בינדל שהקים את הפרויקט בשרון לפני 6 שנים. תמונה שצילמתי בצומת נבחרה לקשט את ההזמנה לצעדת ירושלים במרץ 2015 ולסרט על הפעילות של נשים עושות שלום. פתחתי בפייסבוק דף אירועים מאירים בו אני מפרסמת ידיעות ותמונות שמספרות על דו-קיום ואחוות עבודה בין ערבים ליהודים. באחרונה הצטרפתי לחלוקת וורדים במחלקת היולדות בצפת כדי שפר את האווירה הלא טובה ברשתות במרחב הוירטואלי ובמציאות.

עושה שלום עם החברות בגליל העליון

אני מאמינה שאם אני קמתי מהכורסה כדי לעשות מעשה טוב גם את יכולה ואני מזמינה אותך לבחור לפעול בתחום שאת טובה בו. אם את גרה בצפון, בואי לשמוע אותנו במפגש שייערך במועצה האזורית גליל עליון ב-30 במאי, או התקשרי אלי והזמיני אותנו לחוג בית בביתך או להקרנת הסרט על נשות ליבריה ביישוב שלך. אני מאמינה שיגיע היום שיהיה פה הסדר מדיני עם שכנינו הפלסטינים, שהפחד יתפוגג, שתהיה צמיחה כלכלית ושילדנו ונכדינו יחיו בשלום בארץ הטובה.

 

 

בונות עתיד משותף – נשים מובילות לשלום

חמישים נשים מבין חמש מאות, עברו סמינר ראשון במסגרת תוכנית "בונות עתיד משותף – נשים מובילות לשלום", במסגרתו יעברו תהליך מרתק של למידה ובעקבותיה שינוי השיח והפעילות להשגת השלום בחברה הישראלית. פעילות משותפת למדרשת אדם, אתך מעכי ונשים עושות שלום. 

להרשמה לסמינרים הבאים: עדי כץ womenlead9@gmail.com

סמינר בונות עתיד משותף

בונות עתיד משותף1

Women Wage Peace at Tel Hai on 11 Adar

In Israel, the phrase, “It’s good to die for our country” is associated with one particular person, one date, and one place. Legend has it that these were the final words of Joseph Trumpeldor on the 11th of Adar, in Tel Hai, which at the time of his death in 1920 was a remote Jewish outpost in the far north of what would become the modern state of Israel.  On March 21st, the Gregorian date corresponding this year to the 11th of Adar, members of our movement went up to Tel Hai, both to commemorate the pioneers who defended the site and the heroic battle that took place on that date as well as to proclaim that “it’s good to live for our country” and for a life filled with hope and peace.

The event was organized by several members of our movement who live in the upper Galilee under the leadership of Einat Luzati from Kibbutz Baram. She was joined by Malka Blustein, Aura Hammer, Orit Rosenblit, Daria Arbel, Chaya Dagan, Olga Barel, and Angela Yintian. Despite the forecast for rain, we had an unspoiled view of Galilee greenery on a perfect spring day.

IMG-20160321-WA0004

We began with a ceremony in memory of Trumpeldor and his comrades near the Roaring Lion Monument erected in 1934 in their honor.  The event was moderated by Einat Luzati and featured the following speakers: Batia Guy from Kibbutz Giladi [within which Tel Hai is now situated] and the former director of the haShomer [the Guardians] Museum and curator of the  Path of the Speaking Stones [a walking path west of Tel Hai featuring stone and bronze sculptures]; Michal Paneth-Peleg; Dr. Yael Admi; Dafna Abrahams from Kibbutz Amiad who is active in the advancement of equal rights and women’s freedom of choice; and Ortal Be’eri from Kibbutz Ma’ayan Baruch, involved in WWP’s Younger Women’s group. In between we listened to a girls’ chorus (made up of  Adi, Shiraz, Inbar, Mikah, Ori, and their teacher Sivan Nave Deri) as well as danced and sang along as Ofer Gavish from Kibbutz Yiftach played his guitar.

After the ceremony we hiked along the Path of the Wounded to the Courtyard of Tel Hai, which was restored in accordance with the design of the original structures built over a century ago. We convened in this historic courtyard for a panel entitled “Beginning in Tel Hai and Still Hai [alive],” under the guidance of Orit Rosenblit from Metula and with the participation of Tuffaha Saba, Saviona Rotlevy, Yifah Amit-Schleyer and Moriah Shlomot.

Orit Rosenblit, whose research is related to Jewish culture, spoke about the importance of the spiritual strength of women throughout generations and about their role in the history of the Jewish people.  In regard to the women at the beginning of the Book of Exodus (Moses’ sister Miriam, their mother, Pharaoh’s daughter), it is written in the Talmud: “By virtue of righteous women, Israel went out from Egypt.”  For it is women who emphasize [the importance of] uniting in thought and [demonstrating] mutual responsibility

Tuffaha Saba, a lecturer at Tel Hai College and advisor to Arab students at its Center for Peace and Democracy, spoke of feeling a different kind of ‘peripheral’ [in Israeli culture, periphery has a connotation of ‘backwater’] ; she spoke of feeling foreign. When she leaves home in the morning from Isfiya [a Druze village and local council in northern Israel], she feels as if she doesn’t have a country – feels alienated in terms of land, citizenship and Israeli culture. It’s an experience of total alienation for her and therefore she has a major identity issue. She doesn’t feel Israeli; but on the other hand, as both a secular woman and a feminist, she senses her lack of belonging to Arab society.

Saviona Rotlevy, a retired judge and vice president of the District Court in Tel Aviv, referred to Tuffaha’s remarks and noted that she also has been focussing lately on questions of identity and alienation. Saviona recounted childhood experiences that shaped her political awareness. Today she holds onto the hope that many women in Israel, both Jewish and Arab, are putting aside political differences and uniting in order to struggle together for [a livable] life here. Saviona remarked, “Ironically enough [despite this site’s association with death and our movement’s with life; its association with building a Jewish future and ours with building a shared future], here in Tel Hai it’s important to emphasize that we are part of a chain.  Deborah Drechler, a member of [the youth movement] haShomer, met her death here in the courtyard of Tel Hai. She led a ‘women’s revolt’ against the men who excluded the women from matters of security and defense of the outpost. In their petition, the women of Tel Hai wrote: ‘If we have indeed been [your] partners in the work [of settling the land] day in and day out for years on end, we will be your partners in every sense. No gathering can take place without us; no secrets may be kept from us.’  With the understanding that what unites women is not only the experience of motherhood but also that of representing good judgment and common sense against the march of folly that advocates only the use of force. The fact is that we [the State of Israel]  are the strongest regional power and yet we have no security. More planes, more submarines, more fences and walls will not bring us security…”

אוהל הידברות
Our dialog tent in Kiryay Shmoneh

The last stop on this busy day was at the plaza next to the shopping area in Kiryat Shmoneh where we set up, late in the afternoon, our dialogue tent around which an open gathering took place with women, men, and young people on the subject of peace, hope, and an agreement. The tent was set up and staffed by Daria Arbel, Yael Admi, and Aura Hammer.

It’s possible that the alternative ceremony we established this year on the 11th of Adar 5776 [the current year as reckoned in the Jewish calendar] will become a tradition and that next year it will attract hundreds of participants – both members of the movement as well as residents of the communities, towns and cities of the Galilee

הקרנה ראשונה של סרט על מאבק נשות ליבריה למען השלום בפני קהל מעורב של נשים ערביות ויהודיות בלקייה 26.3.16 / פנינה דובו

כ-20 נשות לקייה, ביחד עם תומכות תנועת נשים עושות שלום מישובי הסביבה (היהודית), התאספו בשבת האחרונה, 26.3, באוהל "רקמת המדבר", לצפות בסרט "PRAY THE DEVIL BACK TO HELL" ("גרשו את השטן חזרה לגיהנום"), המוקרן על ידי תנועת נשים עושות שלום בכל רחבי הארץ. זו הפעם הראשונה שהסרט, המתאר את מאבקן של נשות ליבריה להשגת שלום בארצן, מוקרן בפני קהל מעורב- המורכב מנשים יהודיות וערביות בנגב. ההקרנה היא שיתוף פעולה ראשון מסוגו בין ארגון נשים עושות שלום, תנועה שקמה לפני כשנה וחצי במטרה להתניע מחדש את המו"מ המדיני, לבין העמותה לשיפור מעמד האשה בלקייה , שאחד מהפרויקטים שלה הוא "רקמת המדבר".

פרויקט זה של העמותה, הפועלת למען שיפור מעמדה הכלכלי והחברתי של האישה הבדואית, מעסיק כ-160 נשים מלקיה ומהכפרים הסמוכים, בעבודות רקמה בדואית מסורתית.

הקרנה לקיה

 

בפתח המפגש אמרה יפעת ניימן, נציגת התנועה שהנחתה את המפגש: "אנו נרגשות ומעריכות את נחישותכן להגיע לכאן היום, למרות מזג האוויר הגשום. נחישות זו תראו גם בסרט שנקרין לפניכן היום. אנו רואות חשיבות רבה למפגש זה, ולהצטרפותכן למגוון רחב של נשים בתנועה: מימין ומשמאל, חילוניות ודתיות, ערביות ויהודיות. אתן הגשר בינינו לבין שכנותינו הפלשתינאיות, אך לא פחות מזה, אנחנו כאן כדי ללמוד לדבר בינינו, האחד עם השני ".

"אחרי שצפיתי לראשונה בסרט, התקשרתי לדבר עם חברה שלי בעזה, איתה אני מקיימת שיחות קבועות, וסיפרתי לה על הקבוצה שלנו, והצעתי לה להקים גם בעזה קבוצה כזו, ולקיים קשר בין שתי הקבוצות, כאן ושם. חברתי אמרה שהיא לא יודעת אם באמת יש אצלנו אנשים שמאמינים ובטוחים בשלום, אבל כתבה שגם אצלם יש נשים מאד חזקות שיכולות לסייע לשלום…", סיפרה בסמה, מנהלת בית ספר בלקייה, בשיחה שנערכה באוהל.

לפרטים נוספים: פנינה דובו – נשים עושות שלום בדרום, 0507511873

נשים עושות שלום עלו לתל-חי בי"א באדר

בשבוע שעבר, ביום י"א באדר, ,21.3.2016 עלינו, חברות תנועת  נשים עושות שלום לתל-חי להזכיר ולזכור את המתיישבים שהגנו על המקום ואת הקרב ההרואי שהתקיים במקום בי"א באדר תש" (1920), ולקרוא בקול גדול  "טוב לחיות בעד ארצנו", חיים של תקווה ושלום.

האירוע הוכן על ידי חברות התנועה בגליל העליון בניצוחה של עינת לוצאטי מקיבוץ ברעם ובהשתתפות  מלכה בלושטיין, אורה האמר, אורית רוזנבליט, דריה ארבל, חיה דגן, אולגה בראל ואנג'לה ינטיאן. על אף התחזיות לגשם הגענו לנוף גלילי ירוק במזג אויר אביבי נפלא.

התחלנו בטקס אזכרה לטרומפלדור וחבריו סמוך לאנדרטת האריה. את הטקס הנחתה עינת לוצאטי  ונשאו דברים:  בתיה גיא מכפר גלעדי, בעברה מנהלת מוזיאון השומר, אוצרת שביל האבנים המספרות; מיכל פנט פלג;  ד"ר יעל אדמי; דפנה אברהמס מקיבוץ עמיעד, פעילה לקידום שוויון זכויות וחופש בחירה של נשים ואורטל בארי ממעין ברוך, פעילה בצוות הצעירות של התנועה.  בין לבין האזנו לשירתן של הילדות עדי, שירז, ענבר, מיקה, אורי, ומורתן סיון נווה דרי, רקדנו ושרנו לצלילי המוזיקה שניגן עופר גביש מקיבוץ יפתח.

שמחות בתלחי 2

בגמר הטקס צעדנו בשביל הפצועים לחצר תל-חי ששוחזרה על-פי החצר המקורית שנבנתה לפני למעלה ממאה שנים.  בחצר התכנסנו לפאנל:  "מתחילות בתל-חי, ממשיכות בחיים" בהנחיית אורית רוזנבליט ממטולה ובהשתתפות תופאחה סבא, סביונה רוטלוי, יפעה עמית-שלאייר ומוריה שלומות.

אורית רוזנבליט, חוקרת תרבות יהודית, דיברה על חשיבות הרוח לאורך הדורות ועל תפקיד הנשים בתולדות העם היהודי. על הנשים בפתיחת ספר שמות (מרים, אמו של משה, מרים אחותו ובת פרעה) נאמר בתלמוד: "בזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים". כי הנשים מדגישות חשיבה של יחד ושל ערבות הדדית.

תופאחה סאבא, מרצה במכללת תל-חי ויועצת לסטודנטים ערבים מטעם המרכז לשלום ודמוקרטיה, דיברה על סוג אחר של פריפריה, על תחושת הזרות שלה. כשהיא יוצאת בבוקר מביתה בעוספיה היא מרגישה שאין לה ארץ, מרגישה זרות בטריטוריה, באזרחות ובתרבות הישראלית. חוויה של זרות. לכן סוגיית הזהות מרכזית בהוויה שלה. היא לא מרגישה ישראלית ומאידך, כאישה חילונית ופמיניסטית, חשה אי-שייכות גם בחברה הערבית.

סביונה רוטלוי, שופטת  וסגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב לשעבר, התייחסה לדבריה של תופאחה ואמרה שגם היא עסוקה באחרונה בשאלות של זהות וזרות… סביונה סיפרה על חוויות הילדות שעיצבו את התודעה הפוליטית שלה. היום היא אוחזת בתקווה שנשים רבות בישראל, יהודיות וערביות, נשים המחזיקות בדעות פוליטיות שונות, יתאחדו כדי להיאבק ביחד בעד החיים כאן. "דווקא כאן בתל חי חשוב להדגיש שאנחנו חלק משלשלת. דבורה דרכלר, חברת השומר, שמצאה את מותה כאן בחצר תל חי, הנהיגה "מרד נשים" נגד הגברים שהדירו אותן מענייני ביטחון והגנה. בעצומה שלהן נכתב: אם חברות אנחנו בעבודה היומיומית כבר משנים, נהיה חברות בכל. שום אסיפה לא יכולה להיות בלעדינו, אין סודות מפנינו.‏ עם ההבנה שמה שמאחד נשים הוא לא רק היותנו אימהות אלא היותנו מייצגות את שיקול הדעת הרחב והשכל הטוב מול מצעד האיוולת שמטיף רק לשימוש בכוח. עובדה היא שאנחנו המדינה החזקה ביותר באזור ואין לנו ביטחון. עוד מטוסים, עוד צוללות, עוד גדרות וחומות לא יביאו לנו את הביטחון…".

יפעה עמית שלאייר, מנהלת ב"ס התיכון דנציגר בקריית שמונה, דיברה בכאב על הפערים הרחבים בין המרכז לפריפריה, פערים שמדירים את תושבי הפריפריה מהשתתפות משפיעה בחברה ובתרבות הישראלית. תושבי המרכז אינם מבינים זאת אבל אפילו התלמידים המצטיינים בבית הספר שלה מרגישים זרות ונחיתות במגע עם תלמידים חזקים מהמרכז. לכן, חשוב שהמדינה תפעל לקיצור המרחקים בכל דרך אפשרית.

מוריה שלומות, ילידת ברעם ועורכת דין שהייתה מנכל"ית שלום עכשיו, פעילה עתה בתנועת שתי מדינות מולדת אחת. מוריה סקרה את חזון התנועה שהיא מייצגת, המבוסס על קיומן של שתי מדינות ריבוניות בארץ פתוחה אחת, והציעה שנשים עושות שלום יאמצו את היוזמה הזו כפתרון המדיני המועדף. וזאת, במטרה לאחד את הכוחות של תנועות השלום. חברות התנועה ענו לה שתנועת נשים עושות שלום אינה מאמצת או מציעה פתרון מסוים אלא דורשת פתרון מדיני שיהיה מכבד ומוסכם על שני הצדדים.

אוהל הידברות
אוהל הידברות – מקשיבות לעוברים ושבים בקרית שמונה

התחנה האחרונה ביום העמוס הייתה בכיכר ליד השוק בקריית שמונה, שם הקמנו בשעת אחר הצהריים המאוחרת אוהל הידברות  מסביבו התקיים מפגש פתוח עם נשים, גברים ובני נוער בנושאי שלום, תקווה והסכם מדיני. את האוהל הקימו והפעילו דריה ארבל, יעל אדמי ואורה האמר.

 אפשר שהטקס האלטרנטיבי שיסדנו השנה, בי״א באדר תשע"ו, יהפוך למסורת ובשנה הבאה ימשוך מאות רבות של משתתפות – הן מקרב חברות התנועה והן מבין תושבות הגליל.

זה יכול לקרות גם כאן – מצרים من الممكن لهذا حدوثه هنا ايضا

באנר זה יכול לקרות גם כאן מצרים

לפני 37 שנה נחתם הסכם השלום ההיסטורי עם מצרים, מי שהייתה עד אז האויבת הגדולה של ישראל, ומי שנלחמה בנו במלחמות שגבו אלפים רבים של קורבנות – מלחמת העצמאות, מבצע קדש, מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום כיפור.
מאז חתימת ההסכם ועד היום – גם בתקופות מתוחות וקשות – הגבול עם מצרים שקט, וגם אם מדובר בשלום קר – הרי שאין ספק שהוא עדיף ממלחמה חמה. ההסכם הזה נחשב לאחד הנכסים האסטרטגיים של ישראל.

זה קרה עם מצרים, וזה יכול לקרות גם עם הפלסטינים.

נשות התנועה לומדות – מפגשים בנושא הסכסוך הישראלי-פלשתיני, סרטון

  • מפגש בקיבוץ בארי עם אנשי הועד הפלשתיני לאינטראקציה עם החברה הישראלית, 28/2/16.
  • שישלום עם פרופ' דניאל בר-טל, ביבנה, 19/2/16.

 

הכח הנשי / מאת תמר שליט-אבני, מגזין חיים אחרים 8.3.16

ב– 8 במרס בכל שנה מצוין יום האישה הבינלאומי,
המוקדש לזכויות האישה, להישגיהן של נשים ולתרומת הנשים לחיזוק השלום בעולם. והנה, גם בארצנו הקטנטונת, בקיץ 2014 , החליטה קבוצת נשים מהמגזרים השונים ומכל קצוות הקשת הפוליטית לקום, לקחת אחריות ולנסות לשנות את המצב – והקימה את תנועת "נשים עושות שלום".

לקריאת הכתבה במגזין חיים אחרים